איך זה קרה שגוש השינוי הפסיד בבחירות ולא הבין איך. עושים סדר

כפי שכולנו יודעים, גוש הימין־ ביבי ניצח בבחירות שהיו אמש. אפילו יש לו מספיק מנדטים על מנת להרכיב ממשלה. אבל השאלה המתבקשת היא: איך הגענו למצב שהקואליציה הנוכחית לא מצליחה אפילו לגרור את גוש ימין־ ביבי לתיקו? מה התפספס? הגיע הזמן לקבל תשובות.

בתור התחלה, על מנת לעזור לנו להבין את מפת הגושים קצת יותר בקלות, בואו נדמה את הגושים לשתי קבוצות: גוש ימין־ ביבי עם 65 מנדטים*, שמכיל בתוכו את הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס, ויהדות התורה; וגוש השינוי (הקואליציה הנוכחית) עם 50 מנדטים*, שמכיל בתוכו את יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, רע"ם, העבודה, ומרצ. זאת כאשר חד"ש־ תע"ל באמצע.

עכשיו כשהבנו את תמונת הגושים, בואו נפרק סיבה אחר סיבה ונראה מה חלקה בהפסד:

1. מנהיג ראשי בגוש – 

בגוש ימין־ ביבי יש את המנהיג הראשי והיחיד (בנימין נתניהו) וכולם עומדים מאחוריו, כמו בונקר. בגוש השינוי יש את לפיד שמנהל קרבות ראש בראש בתוך הנגמ"ש שלו מקום לשחק במשחק של שני גושים/ מחנות נגדיים.

1. מנהיגי משנה בתוך הגוש – 

בגוש השינוי יש לא רק את לפיד (שיש עתיד בראשותו קיבלה 24 מנדטים), אלא גם את גנץ (שסיעתו המחנה הממלכתי בראשותו קיבלה 11 מנדטים). גנץ הוא מנהיג משנה בגוש, הוא טוען כי הוא היחיד שיצליח להרכיב ממשלה רחבה (בנה על החדים שיבואו איתו) ויציבה. הבעיה שלו היא שמספר 3 של גנץ – גדי איזנקוט, אומר כי הוא אינו יכול לעשות זאת בהתאם למספר המנדטים שהוא מקבל נכון לעכשיו). קצת מבולבלים? גם אני…

1. איחוד מפלגות קטנות (אלו שעל סף אחוז החסימה) – 

בגוש ימין־ ביבי הצליחו לאחד בין איתמר בן גביר לבצלאל סמוטריץ' (לשני הטיפוסים הללו יש תיקים במשטרה ובשב"כ, שתבינו במי מדובר). אך מנגד, למרות הלחץ הכבד מצד לפיד, לא בוצע האיחוד בין מרצ לעבודה, דבר שכנראה עלה בכמה מנדטים.

1. הסכמי עודפים בין המפלגות –

המפלגות בקרב גוש ימין־ ביבי דאגו לחתום על הסכמי עודפים בניהן, דבר שגוש השינוי לא השכיל לעשות עקב הטמטמת…

1. קמפיין – 

הקמפיין של גוש השינוי כבר מסבב הבחירות השני מרוכז ב"רק לא ביבי" ובכמה נזק הוא עשה, במקום לעשות קמפיין על למה הם מציעים אלטרנטיבה טובה יותר ממנו.

1. מה מושך את הדור הצעיר – 

בגוש ימין־ ביבי מכירים כללי המשחק של הדור הצעיר ויודעים היטב שתמונה של איתמר בן גביר שולף את אקדחו במזרח ירושלים תעבוד על הקהל הרצוי שמשווע לאיזה super hero שיראה למחבלים "מי בעל הבית" כלשונו, ולא משנה מה הוא עשה בצבא (אם היה). זה שהוא הצליח לקחת קולות של בני 18 שלא יודעים מה עשו איזנקוט וגנץ ואף אחד בגוש השינוי לא חשב לפנות לקהל הזה (מחריגה את הדר מוכתר) זה הזוי. במחנה הנגדי (גוש השינוי) יש באמת שני super heros – רמטכ"לים לשעבר שבאמת נלחמו במחבלים ובטרור, אך יש גם את אותה הטמטמת שהזכרנו קודם שלא יודעים למנף את חיסול גוב האריות או את מבצע שובר גלים (מבצע לעצירת מבוקשים ביהודה ושומרון וסיכול פיגועים היוצאים משם). אם בן גביר יודע איך למנף שליפת אקדח במזרח י־ם ושני רמטכ"לים לא יודעים מנף חיסול אמיתי של מחברים אנחנו בעיה גדולה.

1. מפלגת העבודה – 

בראש מפלגת העבודה צריך לעמוד ביטחוניסט כמו גנץ, והמפלגה צריכה ליצור תדמית של מפלגה ציונית של העם ולא שני שליש מהקמפיין להקדיש ל"חושבות חושבים" ול"תחבורה ציבורה" (כלשונה של מירב מיכאלי). 

אני יכולה להמשיך ולפרט, אך כל התגובות של מוכי תדהמה שאני נתקלת בהם רק ממחישות לי שזה המצב. ההפסד לגוש השינוי הוא קשה, אך הבעיה הגדולה היא שלא מבינים למה לעזאזל זה קרה.