ארגון המורים הכריז על שביתת אזהרה אשר תתקיים בכל התיכונים במדינתנו בחמישה בפברואר (לא כולל חינוך מיוחד). עם זה אין לי בעיה, שביתה של יום אחד, חד פעמית ועוד ביום ראשון. לקבל עוד יום מנוחה לפני שבוע סוער, חלום. אבל עם הדבר הבא יש לי בעיה: יו"ר הארגון רן ארז התראיין היום (יום ו') לתוכנית "שישי בחמש" בערוץ 12 על השביתה, בראיון אמר כי במידה ושביתה זו לא תעזור להביא את הצדדים לשולחן המו"מ – "נשרוף את המועדון, שבתנו גם חודשיים". האמירה "נשרוף את המועדון" היא ניסוח אחר ל"שבירת הכלים", או במקרה הזה – שביתה מתמשכת ואי הפעלת התיכונים ברחבי הארץ.
אבל יש פה בעיה יותר עמוקה מהסכמי השכר של המורים: תלמידי התיכונים משמשים כקלף מיקוח מול משרדי הממשלה, ולכן אנחנו הראשונים להיפגע במאבק (מה שנקרא נזק היקפי). וזה לא חייב להיות ככה, אנחנו לא תמיד צריכים להיפגע בגלל מאבקים שאנחנו לא יכולים לעזור או לעשות בהם משהו. יש עוד המון כלים אחרים בסל שניתן להשתמש בהם עם נזק מינימלי או אפילו בלי לפגוע בכלל בנו – בתלמידי ותלמידות התיכונים.
אני לא חושבת שהמורים מרוויחים מספיק ואני כן תומכת במה שארגון המורים רוצה להוציא במסגרת השביתה וכתוצאה ממנה, אבל להשבית את המערכת ולקלקל לתלמידים ולתלמידות זו אינה הדרך הנכונה לעשות זאת. כי את הנזק שאנחנו חווים כתוצאה מהשביתה אי אפשר לתקן בקלות. את הפער שנוצר בעקבות כך לכל השכבה שלי בחומר לבגרות בספרות אנגלית ייקח זמן להשלים, שלא נדבר על מתימטיקה. המורים מצד אחר בלחץ סביב הספק לימוד החומר לבחינות הבגרות במקצועות השונים, אך מן הצד השני אתם משביתים את המערכת, דבר אשר מן ההיגיון לא מאפשר למידה. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.
בנוסף לכך, שכבות ט' -י'א בכל רחבי הארץ נפגעו גם בצורה אחרת וקשה ממשבר שעד לאחרונה היה במיקום גבוה בסדר העדיפויות – הקורונה. להזכירכם, במהלך תקופת הקורונה בתי הספר קיצצו את כמות החומר הנלמד (לדוגמא בית הספר שלי קיצץ 20% בערך), כך שבכל מקרה ישנו פער אשר ממשיך להתגלגל כתוצאה מהפער שפתחה הקורונה, והפער הזה לא ייסגר כל כך מהר.
העניין הוא שאין מי שיזעק את זעקת התלמידים בקרב מקבלי ההחלטות וידאג בשם כל תלמידי ותלמידות ישראל לנער אותם קצת שיתחילו לדאוג גם לנו, גם אנחנו אזרחים ואזרחיות ואנחנו בעתיד הקרוב גם נהפוך לבעלי זכות הצבעה. אני אומרת את זה כי מועצת הנוער הארצית לא עושה בנושא שום דבר, היא אפילו לא מתייחסת אליו (מועצה יקרה – מדיניות "נתעלם וזה יעלם" לא תעבוד פה!). גם לתלמידים יש זכות מחאה (ראינו זאת בהפגנת התלמידים בת"א וגם בהפגנת האקלים לפני כמה שנים) והגיע הזמן לממש אותה, גם אנחנו אזרחים ואזרחיות כמו כל אחד אחר. אני בעד מימוש זכותנו הטבעית להפגנה ולהבעת קולנו בחברה, גם המורים וגם התלמידים (כי נראה שעם הממשלה הזו זה הכלי היחיד שעובד). אבל לא בנוסף לשביתה, אלא במקום.
אני מדברת על מדיניות של "מהקל אל הכבד" לא חייבים להוציא את התותחים הכי כבדים ועם הכי הרבה נזקים. אפשר להתחיל איומים, אחרי זה הפגנות (כי יש לכך גם תמיכה ציבורית מקיר לקיר אז אפשר להגדיל את מספר המשתתפים במחאה), ולבסוף השביתות – הכלי הכי כבד שיש לארגון המורים בסל ועם הכי הרבה נזק היקפי.
ולארגון המורים אני אומרת – תראו גם אותנו, אמנם אנחנו קטנים מכם בכמה שנים אך גם אנחנו, התלמידים, בני אדם, גם אנחנו רוצים להצליח ולקבל יותר עבור מה שאנחנו עושים, גם לנו מגיע פידבק ומישהו שישמיע את קולנו. אנחנו תומכים ומבינים את מאבקכם אך הדרך להצליח בו היא לא לפגוע בנו, אלא לנהל הפגנה נרחבת או קמפיין בעל תמיכה ציבורית חזקה בכל המדינה וכך לנער את הממשלה בנושא זה ולהביא אותם לשולחן המשא ומתן.
נקווה שהמשבר הזה יגמר בקרוב.
(מתוך אתר העין השביעית, צילום: מקסים דינשטיין)
